וְהַאֲכַלְתִּ֞ים אֶת־בְּשַׂ֣ר בְּנֵיהֶ֗ם וְאֵת֙ בְּשַׂ֣ר בְּנֹתֵיהֶ֔ם וְאִ֥ישׁ בְּשַׂר־רֵעֵ֖הוּ יֹאכֵ֑לוּ בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁ֨ר יָצִ֧יקוּ לָהֶ֛ם אֹיְבֵיהֶ֖ם וּמְבַקְשֵׁ֥י נַפְשָֽׁם׃

וְאוֹכְלִינוּן יַת בְּשַׂר בְּנֵיהוֹן וְיַת בְּשַׂר בְּנַתְהוֹן וּגְבַר נִכְסֵי קָרִיבֵיהּ יִבְזוּן בִּצְיָרָא וּבְעָקְתָא דִיעִיקוּן לְהוֹן בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וּדְבָעָן לְמִקְטַלְהוֹן:

במצור. בסבת המצור יהיו חסרים ממאכל ויאכלו בשר בניהם וכו׳:

במצור. ענין הקפת גייסות סביבות העיר לכבשה ולהצר להם:

ובמצוק. יציקו מל׳ צוקה וצרה:

והאכלתים בשר בניהם, זה מדה כנגד מדה על שהעלו את בניהם עולות לבעל: