יַ֣עַן ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָבֻ֗נִי וַֽיְנַכְּר֞וּ אֶת־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וַיְקַטְּרוּ־בוֹ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר לֹא־יְדָע֛וּם הֵ֥מָּה וַאֲבוֹתֵיהֶ֖ם וּמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּמָ֥לְא֛וּ אֶת־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה דַּ֥ם נְקִיִּֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
חֲלַף דִשְׁבָקוּ פּוּלְחָנִי וְסָאִיבוּ יַת אַתְרָא הָדֵין וְאַסִיקוּ בֵיהּ בּוּסְמִין לְטַעֲוַת פַּלְחֵי כוֹכְבַיָא דְלָא יַדְעוּנוּן אִינוּן וַאֲבָהַתְהוֹן וּמַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה וּמְלוֹ יַת אַתְרָא הָדֵין דַם זַכָּאִין:
יען. בעבור אשר עזבו אותי:
וינכרו. עשו את המקום הזה נכרי וזר ממני ר״ל לא הקריבו שם לפני כאילו היתה ארצי:
ויקטרו בו. אבל קטרו בו לאלהים אחרים:
המה וכו׳. מוסב על ויקטרו בו לומר שגם המה קטרו גם אבותיהם וכו׳:
דם נקים. דמי הילדים שהקריבו לפני העכו״ם:
וינכרו. מלשון נכר וזרות:
וינכרו, יחדוהו לעבודת נכר, ולא תאמר שמעשה אבותיהם בידיהם, עז"א אשר לא ידעום המה ואבותיהם, ומלאו דם נקים מנפשות אדם שהקריבו למולך, ומפרש איך מלאו דם נקיים, כי בנו במות התופת שחוץ מה שהעבירו למולך, העלו ג"כ עולות שבזה שפכו דם, אשר לא צויתי פירשתי למעלה (ז' ל'):
