וְשָׁב֙ הַגּ֣וֹי הַה֔וּא מֵרָ֣עָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלָ֑יו וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖בְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לֽוֹ׃ {ס}

וִיתוּב עַמָא הַהוּא מִבִּישְׁתֵּיהּ דִגְזָרִית עֲלוֹהִי וְאֵיתוֹב מִן בִּישְׁתָּא דְחַשְׁבֵית לְמֶעְבַּד לֵיהּ:

ושב. כאשר שב הגוי ההוא מהרעה אשר בעבורה גזרתי עליו האבדון:

ונחמתי. אז בהרגע ההיא אני מתנחם על הרעה ולא אביאה:

ונחמתי. ענין הפוך מחשבה:

ושב הגוי ההוא כדי שישוב בתשובה ואז ונחמתי על הרעה, ואמר ושב מרעתו אשר דברתי עליו ר"ל הגם שישוב רק מסבת יראת העונש מפני שמתירא מן הרעה שגזרתי, בכ"ז תועיל התשובה הזאת לבטל את הגזרה: