רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11על לוח לבם. שאינם שוכחין עכו"ם שלהם:
הֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה חֵילְךָ֥ כׇל־אוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן בָּמֹתֶ֕יךָ בְּחַטָּ֖את בְּכׇל־גְּבוּלֶֽיךָ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
על לוח לבם. שאינם שוכחין עכו"ם שלהם:
עַל דִפְלַחְתּוּן עַל טוּרַיָא בְּחַקְלָא נִכְסֵיהוֹן וְכָל בֵּית גִנְזֵיכוֹן לְבַזָא אֶמְסַר בְּחוֹבִין דַהֲוִיתוּן פָּלְחִין לְטַעֲוָתָא בְּכָל תְּחוּמֵיכוֹן:
הררי. ר״ל אתם יהודה העובדים לעכו״ם העומדים על ההרים הנה חילך יוציאו השוללים ויחלקו ביניהם בשדה במקום אשר יחנו עליך בכל האוצרות הטמונות אתן להם לבזה:
במותיך. ר״ל בעבור במותיך העשויות בחטאת לעכו״ם העומדים בכל גבוליך מקום אחד לא נעדר:
הררי. מלשון הר:
חילך. עושרך:
לבז. לבזה ושלל:
במותיך. מלשון במה:
הררי, ולכן את הר שלי העומד בשדה, הוא הר ציון שסביב לו נעשה כשדה שנחרבו הערים סביבו, חילך וכו' לבז אתן, וכן במותיך אתן לבז, ע"י החטאת אשר בכל גבולך: