יִרְמְיָהוּ י״ז · י״א

הָא כְּקוֹרָאָה דִמְכַנֵשׁ בֵּעִין דְלָא דִילֵיהּ וּמְשַׁחֵין אֶפְרוֹחִין דְבַתְרוֹהִי לָא יְהָכוּן כֵּן כָּל גְבַר רֵשִׁיעַ דִקְנֵי נִכְסִין דְלָא בְדִינָא בְּפַלְגוּת יוֹמוֹהִי שְׁבֵיק לְהוֹן וּבְסוֹפֵיהּ מִתְקְרֵי רַשִׁיעַיָא:

קורא דגר. כמו עוף הקורא ממשיך אחריו אפרוחים בצפצוף הקול והוא לא ילדם שהוא דבר שאין מתקיים כי כשיגדלו יבינו שהוא לא ילדם ויעזבו אותו כן הוא המקבץ עושר ולא במשפט יושר כ״א בערמת הלב כי העושר הזה לא יתקיים בידו ובחצי ימיו יעזוב העושר ההוא ובסוף יגולה לאנשים ערמת לבו ויהיה מוחזק לנבל:

קורא. שם עוף וכן כאשר ירדוף הקורא בהרים (ש״א כו):

דגר. ענין צפצוף העוף להמשיך האפרוחים אחריו כמו ודגרה בצלה (ישעיה לד):

עושה. ענין אסיפה כמו וישראל עושה חיל (במדבר כ״ד:י״ח):

ובאחריתו. בסופו:

נבל. פחות ונבזה:

קורא, (תנאי שני של הבטחון) שלא יהיו מעשיו סותרים את בטחונו, שמי שיאמר שהוא בוטח בה' והוא משתדל לקבץ עושר בדמים ובעולה מבואר שאינו בוטח בטחון גמור ולכן לא יתקיים עשרו בידו, וכמו שקבע ה' בטבע הבע"ח שעוף הנקרא קורא אשר הוא דגר ולא ילד שדרכו לישב על ביצים ואפרוחים של אחרים אשר לא ילדם, ואח"כ כשיגדלו יכירו שאינם בניו ויעזבוהו, כן מי שעושה ומאסף עושר שלא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו העושר ובאחרית ימיו יהיה עוד גרוע ממי שלא היה לו עושר כלל, שהגם שלא היה עשיר מימיו לא היה נבל אבל הוא ישאר נבל, כי ישאר בו הטבע לעשוק ולחמוס ולעשות נבלה: