יִרְמְיָהוּ י״ז · א׳

בעט ברזל. משל הוא כלומר חקוקה בשיקוע ואין נוחה למחוק, ומדרש אגדה בעט ברזל בצפורן שמיר על ידי ירמיה שנקרא עמוד ברזל ועל ידי יחזקאל שנאמר לו כשמיר חזק מצור נתתי מצחך:

חוֹבַי בֵית יְהוּדָה כְּתִיבִין בְּעַט דְבַרְזֶל בִּטְפַר שָׁמִיר חֲרִיתִין עַל לוּחַ לִבְּהוֹן וּלְקַרְנַת אֱגוֹרֵיכוֹן:

חטאת יהודה. מוסב למעלה לומר הנה בסוף גם העכו״ם יעזבו הפסילים ויאמינו בה׳ והנה יהודה עדיין עתה חטאתם שמורה בלבם כאלו כתובה שמה בקולמוס מברזל ובצפורן משמיר החוקק בחזקה ובעומק רב:

חרושה. חרותה בעומק כמו המחרישה:

על לוח לבם. הם דפנות הלב כי הוא עשוי כעין דפנות וחללים ואמר בדרך שאלה:

ולקרנות. גם בקרנות מזבחותיכם חקוק וחרות חטאתם כי על הקרנות ההם יתמידו לזרוק דם לעכו״ם וכאומר בין במחשבת הלב בין במעשה שמור הדבר אצלכם:

בעט. בקולמוס כמו לשקר עשה עט (לעיל ח):

בצפורן. זהו שעל האצבעות ממעל וכן ועשתה צפרניה (דברים כא) ולפי שדרך האדם לחתוך בצפרניו קרא לעט בלשון צפורן בדרך שאלה:

שמיר. כן נקרא ברזל החזק וכן כשמיר חזק מצור (יחזקאל ג׳:ט׳):

חרושה. חרושה בעומק כחרישה:

לוח. נסר ודף כמו ואת לחותיה (שם כז):

ולקרנות. הם הבליטות שבארבע זויות המזבח וכן ועשית קרנותיו (שמות כ״ז:ב׳) והלמ״ד הוא במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט):

חטאת יהודה כתובה בעט ברזל שכותבת על הגליון למעלה, וגם בצפורן שמיר שהוא מעמיק לחרות בפנים, רצה לומר שחטאו בין במעשה הנגלה בין במצפון הלב והנפש, ומפרש נגד צפורן שמיר חרותה על לוח לבם בעומק, ונגד בעט ברזל לקרנות מזבחותיכם שהוא הפועל הנגלה, ומבאר כזכר בניהם כמו שיזכרו את בניהם בכל לב, כן יזכרו מזבחותם ואשריהם, ומפרש מזבחותם על עץ רענן, ואשריהם על גבעות הגבוהות, כי היה דרך ע"א לבנות המזבחות אצל עצים שתולים סביב, כמ"ש לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה', והאשרות היו נוטעים על גבעה גבוהה: