וּמֵ֨תוּ גְדֹלִ֧ים וּקְטַנִּ֛ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לֹ֣א יִקָּבֵ֑רוּ וְלֹא־יִסְפְּד֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א יִתְגֹּדַ֔ד וְלֹ֥א יִקָּרֵ֖חַ לָהֶֽם׃

וִימוּתוּן רַבְרְבִין וְדַעְדְקִין בְּאַרְעָא הָדָא לָא יִתְקַבְּרוּן וְלָא יִסְפְּדוּן לְהוֹן וְלָא יִתְחַמְמוּן וְלָא יְמִרְטוּן לְהוֹן:

לא יקברו. בעבור הרבוי:

ולא יספדו. בעבור טרדות הצרות:

ולא יתגודד. לא ישרטו בשרם ולא יתלשו שער ראשם כי יהיו מבולבלים בצרתם ולא יחושו על מתיהם (ועם כי אסרה התורה לשרוט שרטת ולעשות קרחה על מת מ״מ דרכם היה לעשות כן אשר לא כדת):

יתגודד. ענין שריטת הבשר כמו ויתגודדו כמשפטם (מ״א ח):

יקרח. ענין מריטת השער כמו קרחי וגזי (מיכה א):

ומתו, וגם בארץ הזאת שהיא בכלל ארץ יהודה ימותו גדולים וקטנים, לא יקברו לא יעשה שום דבר מה שעושים אל המתים, שתחלה האבלים מתגודדים וקורחים שערם, ואח"כ סופדים ואח"כ קוברים, אומרים לא יקברו וגם לא יספדו וכו' ר"ל לא יתחילו לפנות אליהם בשום דבר: