יִרְמְיָהוּ ט״ז · כ׳

הַאֶפְשַׁר דְיַעְבֵּד לֵיהּ אֱנַשׁ דַחֲלַן וְאִינוּן טַעֲוָן דְלֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ:

היעשה. וכי ראוי שאדם במעשה ידיו יעשה לעצמו אלהים הלא בני אדם עצמם אינם אלהים ואיך יהיו מעשה ידיהם טובים מהם:

היעשה לו אדם אלהים והלא המה לא אלהים ומדוע תקנא על דברי הבל כאלה? לכן, ה' השיב לו, איני מקנא בע"א שאין בה ממש, רק מפני זה בעצמו שבוחרים דבר שאין בו ממש וכופרים בי אני רוצה להענישם, כדי שידעו את ידי ואת גבורתי, למען יכירו שאני המנהיג והמשגיח ושאני אוכל לשנות המערכה כחפצי, ושידעו כי שמי ה', וכן מפני שלעתיד כל גוים יכירו כבוד ה' אני רוצה להודיעם בפעם הזאת, שישראל ידעו תיכף ויכירו כח ה' ומלכותו, (וכן יל"פ שמ"ש לכן הנני מודיעם היינו לכל האומות, שע"י שיביא את נבוכדנצר על כולם יכירו כולם כח ה', ומה שאעניש את יהודה מפני שחטאת יהודה כתובה בעט ברזל כו'):