וְהֵטַלְתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יְדַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם וַאֲבוֹתֵיכֶ֑ם וַעֲבַדְתֶּם־שָׁ֞ם אֶת־אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֲשֶׁ֛ר לֹא־אֶתֵּ֥ן לָכֶ֖ם חֲנִינָֽה׃ {פ}

וַאֲטַלְטֵל יַתְכוֹן מֵעַל אַרְעָא הָדָא לְאַרְעָא דְלָא יְדַעְתּוּן אַתּוּן וַאֲבָהָתְכוֹן וְתִפְלְחוּן תַּמָן לְעַמְמַיָא פָּלְחֵי טַעֲוָתָא יְמָם וְלֵילֵי דְלָא יְהֵי לְכוֹן רַחֲמִין:

והטלתי. לכן אשליך אתכם וכו׳:

אשר לא ידעתם. מאז גם אתם גם אבותיכם: את אלהים אחרים וכו׳:

אשר וכו׳. על אשר לא אתן לכם חן בעיני האומות לכן תעבדו אותם יומם ולילה ולא תמצאו מנוח:

והטלתי. ענין השלכה כמו ויטילו את הכלים (יונה א׳:ה׳):

חנינה. מלשון חן:

והטלתי, לכן אשליך אתכם וכו' ועבדתם שם כמו שעבדתם במרד בא"י להכעיס את ה' כן תעבדו שם בהכרח, מצד שלא אתן לכם חנינה ויכריחו אתכם לעבודת נכר: