אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אִם־לֹ֥א (שרותך) [שֵׁרִיתִ֖יךָ] לְט֑וֹב אִם־ל֣וֹא ׀ הִפְגַּ֣עְתִּֽי בְךָ֗ בְּעֵ֥ת רָעָ֛ה וּבְעֵ֥ת צָרָ֖ה אֶת־הָאֹיֵֽב׃

אֲמַר יְיָ אִם לָא סוֹפֵךְ יְהֵא לְטַב אִם לָא יֵיתוּן וְיִבְעוֹן מִנָךְ בְּעִדַן דְאַיְתִי עֲלֵיהוֹן סַנְאָה וְיָעִיק לְהוֹן בָּעֵיל דְבָבָא:

אמר ה׳. אמר הנביא ה׳ אמר לי מה אתה חושש על קללתם הריני נשבע אם לא אשאיר אותך לטוב, כל המקללים אותך ימותו וילכו שבי ואתה תשאר לטובה:

אם לא. הריני נשבע אם לא בעת בוא הרעה והצרה אעיר אז את לב האויב הוא נבוזראדן להפגיע בך ולחלות פניך לבוא עמו לבבל ולא יקחך בשבי ביד חזקה כמ״ש אם טוב בעיניך לבוא אתי בוא ואשים את עיני עליך (לקמן מ):

אם לא. הוא ענין לשון שבועה וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה כזאת וכזאת וכן אם לא בתים רבים (ישעיהו ה׳:ט׳) ורבים כמוהו:

שריתיך. מלשון שארית ובא בחסרון אל״ף וכן וגם כל שרית ישראל (דה״א יב):

הפגעתי. ענין בקשה כמו ופגעו לי (בראשית כג):

אמר ה', השיב לו ה', אם לא שריתך לטוב, הגם שאמרתי ושאריתם לחרב אתן, אינו כולל אותך בגזרה זו, כי שאריתך יהיה לטוב, שאתה תנצל, והגם שעתה מקללים אותך בעת רעה ובעת צרה אפגיע בך את האויב שכולל מה שבעת החורבן הפגיע בו נבוזראדן שילך לשלום, שהוא האויב הכללי, ואחר כך אחרי הריגת גדליהו הפגיעו בו אויביו מישראל שיתפלל בעדם ושייעצם מה יעשו, וע"ז כפל בעת רעה שהוא עת החורבן ובעת צרה שהוא עת היה צר להם כשנהרג גדליה: