וּפְרָאִים֙ עָמְד֣וּ עַל־שְׁפָיִ֔ם שָׁאֲפ֥וּ ר֖וּחַ כַּתַּנִּ֑ים כָּל֥וּ עֵינֵיהֶ֖ם כִּי־אֵ֥ין עֵֽשֶׂב׃

וַעֲרָדִין קָמוּ עַל נַגְדִין שֶׁתֶן רוּחָא כְּיָרוֹדִין קָמָא עֵינֵיהוֹן אֲרֵי לֵית עִשְׂבָּא:

עמדו על שפים. עמדו על מקומות הגבוהות לראות משם אולי ימצאו דשא:

שאפו רוח. על כי רדפו לבקש מרעה שאפו את האויר כי כן דרך הרצים מהרה:

כתנים. טבע התנים היא לשאוף הרבה את האויר:

כלו עיניהם. המצפה לדבר ואינו משיגו קרוי כליון עינים בלשון המקרא:

ופראים. הוא חמור הבר:

שפים. מקומות גבוהות:

שאפו. ענין ההמשכה אל בית הבליעה וכן שאפה רוח (לעיל ב):

רוח. האויר:

כתנים. מין נחש:

ופראים, הגם שיתור הרים מרעיהם ואחר כל ירק ידרשו, בכ"ז שאפו רוח כי אין גם עשב אחד: