הֲמָאֹ֨ס מָאַ֜סְתָּ אֶת־יְהוּדָ֗ה אִם־בְּצִיּוֹן֙ גָּעֲלָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ מַדּ֙וּעַ֙ הִכִּיתָ֔נוּ וְאֵ֥ין לָ֖נוּ מַרְפֵּ֑א קַוֵּ֤ה לְשָׁלוֹם֙ וְאֵ֣ין ט֔וֹב וּלְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖א וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
הֲמַרְטַשׁ רְטַשְׁתָּא יַת דְבֵית יְהוּדָה וְאִם יַתְבֵי צִיוֹן רַחֵיק מֵימְרָךְ מָה דֵין אַלְקֵיתָנָא וְלֵית לָנָא אַסָא סַבַּרְנָא לִשְׁלָם וְלֵית טַב וּלְעִדַן סְלִיחַת חוֹבִין וְהָא פּוּרְעֲנוּת חֶטְאִין:
המאוס. אמר הנביא וכי מאסת את יהודה וכי תעבה נפשך בציון מדוע הכיתנו ואין למצוא רפואה על מכה:
קוה. כאשר נקוה לשלום ולא הוטב ממה שהיה וכאשר נקוה לעת רפואה והנה בא עוד חרדה:
געלה. ענין תעוב כמו וגעלה נפשי אתכם (ויקרא כ״ו:ל׳):
בעתה. חרדה ורתת:
המאס, (תפלה שלישית), אחרי ששמע שה' משתתף בצערן ולא מאס בהם, יטעון וכי מאסת את יהודה הלא עוד אהבתך אליהם, וגם אם מאסת את יהודה האם בציון געלה נפשך, הלא עוד שכינתך בציון, וא"כ מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, ר"ל כי השם יקדים תמיד רפואה למכה, כדרך המקיז דם שיכין תחלה התרופות לעצור את הדם אחרי ההקזה ולהשיב נפש החולה, וזה סימן שאין כוונתו לחבל בו בההקזה רק לרפאותו, וכן המכה שבאה על ישראל אם היא השגחיית עיקר המכה למען ישובו בתשובה וירפאו, לכן יקדים ויכין את הרפואה, ע"ז שואל אם המכה היא השגחיית מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, למה לא הקדמת לה רפואה, ואם היא ע"י הטבע וע"י הסתרת פנים, הלא זה לא יצוייר רק אם הטבע תחייב זאת, ואיך היה בהפך, כי קוה לשלום שמצד הטבע ראוי שיהיה שלום, ולמה ואין טוב? וגם אחר המכה מצד הטבע היינו מקוים לעת מרפא ואיך והנה בעתה? וא"כ אין המכה טבעיית ומדוע לא הקדמת לה רפואה:
