כִּי֩ הָעֵ֨ד הַעִדֹ֜תִי בַּאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיוֹם֩ הַעֲלוֹתִ֨י אוֹתָ֜ם מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַשְׁכֵּ֥ם וְהָעֵ֖ד לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי׃

אֲרֵי אַסְהָדָא אַסְהֵדִית בַּאֲבָהַתְכוֹן בְיוֹמָא דְאַסְקֵית יַתְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם וְעַד יוֹמָא הָדֵין מַקְדִים וּמַסְהִיד לְמֵימָר קַבִּילוּ לְמֵימְרִי:

כי העד העדתי. מאז התרתי על זה באבותיכם ביום העלותים ממצרים ומשם והלאה עד היום הזה:

השכם והעד. אני משכים ומתרה על ידי הנביאים לאמר שמעו בקולי:

העד העדותי. ענין התראה כי ע״פ רוב מתרין בעדים לבל יכחשו:

השכם. מל׳ השכמה ור״ל בזריזות:

כי העד, כי כבר העדתי באבותיכם והתראה זאת היתה תיכף ביום העלותי ונמשכה עד היום הזה, ולא תאמר שהיה לפרקים רק השכם והעד, ובכ"ז ולא שמעו לא קבלו הדברים, וגם לא הטו את אזנם, ואביא עליהם וכו' בא להודיע ההבדל בין מרי הראשונים ובין מרי הדור הזה והבדל ענשם, כי הדור שלפניו היה מרים שבטלו את התורה בשב ואל תעשה, ר"ל שלא רצו לשמוע אל דברי התורה ולא רצו לקיים מצותיה, והיה ענשם על שאני צויתי לעשות והם לא עשו, ולא קיימו מצות התורה, ובזה גרוע עון הדור של ירמיה כמו שיבאר: