יִרְמְיָהוּ י״א · י״ט

וַאֲנָא כְּאִימַר בְּחִיר דִלְנִכְסְתָא מְתוּבַל וְלָא יְדָעִית אֲרֵי עֲלֵי חֲשִׁיבוּ עֶשְׁתּוֹנִין בִּישִׁין אָמְרִין נִרְמֵי סַמָא דְמוֹתָא בְּמֵיכְלֵיהּ וּנְשֵׁיצִינֵיהּ מֵאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וּשְׁמֵיהּ לָא יִדְכַּר עוֹד:

ואני. ר״ל לא מדעתי אני הולך לנבאות עליהם הרעה כי יד ה׳ היתה חזקה עלי ללכת אליהם ולנבאות ואני ככבש ואלוף אשר כל אחד מהם יובא לטבוח שלא מרצונו כי אין חפצי לנבאות עליהם רעה:

ולא ידעתי. ולא אדע מה פשעי בזה אשר המה חשבו עלי מחשבות רעות ואומרים נשחית מאכלו בעץ הממית ר״ל נשים סם המות במאכלו ובזה נכרית אותו מארץ חיים כי ימות ואין לו ולא יזכר עוד שמו:

אלוף. כמו ואלוף ותחסר הוי״ו והוא הפר כמו שגר אלפיך (שם ו):

יובל. יובא כמו יובל שי (ישעיה יח):

לטבוח. לשחוט:

עץ בלחמו. כמו בעץ לחמו ועץ ר״ל מין עץ שהוא סם המות ועליו נאמר ויורהו ה׳ עץ (שמות ט״ו:כ״ה) והיה נס בתוך נס כמ״ש רז״ל:

בלחמי. כל מין מאכל קרוי בשם לחם: