כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָ֑ה וּמִסְפַּ֞ר חֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלַ֗͏ִם שַׂמְתֶּ֤ם מִזְבְּחוֹת֙ לַבֹּ֔שֶׁת מִזְבְּח֖וֹת לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ {ס}

אֲרֵי מִנְיַן קִרְוֵיכוֹן הֲוָאָה דְחַלְתְּכוֹן דְבֵית יְהוּדָה וּמִנְיַן שׁוֹקֵי יְרוּשְׁלֵם שַׁוִיתוּן אֱגוֹרִין לְבָהֲתָא וֶאֱגוֹרִין לְאַסָקָא בּוּסְמִין לְבַעֲלָא:

מספר. כחשבון מספר הערים כן מספר אליליהם:

ומספר. כמספר שוקי ירושלים כמספר הזה עשיתם מזבחות לבושת היא עכו״ם אשר היא לבושת לעובדיה על כי צועקים אליה ואינם נענים:

כי מספר, מבאר הטעם מדוע ילכו כל ערי יהודה, כי כל עיר יש לו ע"א אחרת, ומספר חוצות זה טעם למה ילכו יושבי ירושלים מזבחות לבושת, היה להם שני מיני ע"א, הבעל היה בדמות זכר והבושת היה דמות נקבה, והיה בשתה וערותה מגולה שכן היה עבודתה: