יִרְמְיָהוּ י׳ · ה׳

עוֹבַד נְגִיד זְקִיפִין אִינוּן וְלָא מְמַלְלִין אִתְנַטָלָא יִתְנַטְלוּן אֲרֵי לֵית בְּהוֹן רוּחָא לַהֲלָכָא לָא תִדַחֲלוּן מִנְהוֹן אֲרֵי לָא מַבְאֲשִׁין וְאַף לְאֵיטָבָא לֵית אִינוּן יָדְעִין:

כתומר מקשה המה. ר״ל אין הפרש בין אלה הצורות ובין צורת אילן תמר הנעשה בהקשת הקורנס ממתכת כי גם המה כמוהו ולא יוכלו לדבר כמוהו:

נשוא ינשוא. מהצורך לשאתו על כתף כי לא יצעדו בעצמם א״כ הואיל וכן אין לך הבל גדול מזה:

אל תיראו מהם. ר״ל ועתה ישראל אל תיראו אף מצבא השמים עצמם כי אין בידם לעשות לכם רעה וגם אין עמהם לעשות טובה למי מכם כי הכל בא לכם בהשגחת המקום:

מקשה. ענין הקשת הקורנס וכן מקשה אחת (שמות ה):

נשוא ינשוא. מל׳ משא וסבל:

יצעדו. ענין פסיעות והילוך כמו מטיבי צעד (משלי ל):

ירעו. מלשון רעה:

אותם. עמהם וכן ואדבר אותך (יחזקאל ב):

כתומר, ונגד הצורה הפנימית, אומר שאין בו צורת הנפש המדברת כי הם כתומר מקשה ולא ידברו, ולא צורת הנפש החיונית שהיא התנועה, כי נשוא ינשוא ולא יצעדו מעצמם ונגד התכלית שתחשוב שיש בידה להרע או להיטיב, אמר אל תחשוב שירעו בבחירתם ולכן תירא מהם, אל תיראו כי לא ירעו, וגם לא תחשוב שיושג על ידם איזה טוב והצלחה מצד הסגולה ככל דברים הסגוליים, כי גם היטיב אין אותם: