שְׁפֹ֣ךְ חֲמָתְךָ֗ עַל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּךָ וְעַל֙ מִשְׁפָּח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּשִׁמְךָ֖ לֹ֣א קָרָ֑אוּ כִּֽי־אָכְל֣וּ אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וַאֲכָלֻ֙הוּ֙ וַיְכַלֻּ֔הוּ וְאֶת־נָוֵ֖הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃ {פ}

שְׁפוֹךְ חֵימָתָךְ עַל עַמְמַיָא דְלָא אֲלִיפוּ לְמֵידַע דְחַלְתָּךְ וְעַל זַרְעִיתָא דְכַשְׂדָאֵי דִי בְפּוּלְחַן שְׁמָךְ לָא תְבָעוּ אֲרֵי שְׁלִיטוּ בִּדְבֵית יַעֲקֹב וּבְזוּ נִכְסֵהוֹן וְשֵׁיצִיאוּנוּן וְיַת מְדוֹרְהוֹן אַצְדִיאוּ:

שפוך. על האומות חמתך לעשות בהם נקם:

אשר לא ידעוך. שלא היו רוצים לדעת אותך ולקרות בשמך:

כי אכלו את יעקב ואכלוהו. ר״ל פעם אחר פעם:

ויכלוהו ואת נוהו השמו. גם כלו אותו גם השמו את נוהו זהו בה״מ:

אכלו, ואכלהו. ענין אבדון:

ויכלהו. מלשון כליון:

נוהו. ענין מדור כמו וזורה על נוהו (איוב י״ח:ט״ו):

השמו. מלשון שממון: