כִּ֤י נִבְעֲרוּ֙ הָרֹעִ֔ים וְאֶת־יְהֹוָ֖ה לֹ֣א דָרָ֑שׁוּ עַל־כֵּן֙ לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ וְכׇל־מַרְעִיתָ֖ם נָפֽוֹצָה׃ {פ}

אֲרֵי אִטַפָּשׁוּ מַלְכַיָא וְאוּלְפַן מַן קֳדָם יְיָ לָא תְבָעוּ עַל כֵּן לָא יִצְלְחוּן וְכָל עַמְהוֹן יִתְבַּדְרוּן:

כי נבערו הרועים. שרי העם נשחטו:

לא השכילו. לא הצליחו על כי המצליח נראה שעושה דבריו בהשכל:

וכל מרעיתם. כל צאן מרעיתם נפוצו הנה והנה ר״ל בני העם הלכו בגולה ואמר דבריו כאלו כבר נעשה כי כן ראה במראה הנבואה:

נבערו. מל׳ בער ושוטה:

השכילו. ענין הצלחה וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש״א יח):

מרעיתם. מל׳ מרעה ור״ל צאן מרעיתם:

נפוצה. ענין פיזור:

כי נבערו הרועים ולא דרשו את ה', וזה הסבה שלא השכילו את מעשיהם לשמור האהל והצאן וע"כ מרעיתם נפוצה, (ויען דמה אותם לצאן ורועים תפס לשון אהל שנופל על אהל רועי):