יְשַׁעְיָהוּ ט׳ · ו׳

סַגִי רְבוּ לְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא וּלְנַטְרֵי שְׁלָמָא לֵית סוֹף עַל כּוּרְסֵיהּ דָוִד וְעַל מַלְכוּתֵיהּ לְאַתְקָנָא יָתָהּ וּלְמִבְנָא בְדִינָא וּבִזְכוּתָא מִכְּעַן וְעַד עָלְמָא בְּמֵימְרָא דַייָ צְבָאוֹת תִּתְעֲבֵיד דָא:

למרבה. דרך דרש הסופרי' כי המ"ם סגור בתוך המלה והיה ראוי להיותו בסוף, רמז לאות השמש ששב הצל לאחור, יתכן היות מרבה שם כמו מעשה, או פועל מהבנין הכבד הנוסף:

במשפט. וכן כתוב [שם]:

למרבה המשרה. ר״ל השם שר שלום יורה על מרבית הממשלה ועל מרבית השלום עד אין סוף:

על כסא דוד. מרבית הממשלה והשלום יהיה על כסא דוד ר״ל על המלך היושב על הכסא:

ועל ממלכתו. גם על אנשי ממלכתו יהיה מרבית הממשלה והשלום:

להכין אותה. להשאר עומדת על כנה ובסיסה וחוזר על הכסא ועל העדה:

ולסעדה. לבל תהיה נופלת:

במשפט ובצדקה. ר״ל אם במשפט לבד לא יהיו כדאים לזה כי אין הזכות רב כ״כ מ״מ יעשה עוד צדקה:

מעתה ועד עולם. כל ימי חזקיה:

קנאת ה׳. כ״ז הצדקה יעשה על כי יתקנא על מה שחרף סנחריב כלפי מעלה:

ולסעדה. ענין השענה: