כִּ֣י ׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃

אֲרֵי אַעְדֵיתָא יַת נִיר מָרְוָתִי וְיַת שׁוּלְטַן עַקְתֵיהּ שִׁלְטוֹן דַהֲוָת מְפַלַח בֵּיהּ אִיתְּבַר כְּיוֹם מִדְיָן:

כי את עול סבלו. משקלי השמו' משתני':

מטה. מכה שכמו:

החתות. נפתח הה"א בעבור אות הגרון, כמו החלו' (דברים ג' כ"ד), ואין מלה זרה, ותי"ו החתות לנוכח השם, כמו הרבית הגוי:

כיום מדין. בימי גדעון (שופ' ז' וח'):

כי את עול סבלו. העול שהיה סובל חזקיהו ומי שהיה מטה שכמו להעמיס עליו משא כבד להעלות מס קשה ואת השבט שהיה נוגש ורודה בו והוא אשור וכפל הדבר במ״ש לתפארת המליצה:

החתות. העם הזה שברת בלילה אחת כמו עת מפלת מדין בימי גדעון כי גם המה נאבדו בלילה אחת:

סבלו. מל׳ סבל ומשא:

שבט. כן יקרא המושל כמו לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ״ט:י׳):

הנוגש. ענין לחץ ודחק:

החתות. ענין שברון: