וְאֶל־אֶ֖רֶץ יַבִּ֑יט וְהִנֵּ֨ה צָרָ֤ה וַֽחֲשֵׁכָה֙ מְע֣וּף צוּקָ֔ה וַאֲפֵלָ֖ה מְנֻדָּֽח׃

וְסָעִיד מִיַתְבֵי אַרְעָא יִבְעֵי אֲרֵי יַיְתֵי עֲלוֹהִי עָקָא כְּפָן וְשַׁלְהֲבֵי עָקָא קְבֵל וּבַדוּר:

ואל. מעוף, כמו ארץ עיפתה (איוב י' כ"ב) כמו חשך:

מנודה. מפוזר כמו והנדחים (ישעיהו כ"ז י"ג), ויתכן שהוא כן ומעוף אפילה מנודה, בעבור שהוא לשון זכר:

ואל ארץ יביט. אולי ימצא עזר ממושלי ארץ:

והנה צרה וחשכה. כי לא מצא עזר:

מעוף צוקה. צרה חשיכה וכפל הדבר במ״ש:

ואפילה מנודח. יהיה מנודח אל האפלה:

מעוף. ענין חשך כמו תעופה כבקר תהיה (איוב יא):

מנודח. מל׳ דחיה: