כְּדֵין תֵּימְרוּן לְהוֹן לְאוֹרַיְתָא דְאִתְיְהֵיבַת לָנָא וּלְסַהֲדוּ אֲנַחְנָא שָׁמְעִין אֶלָא תִגְלוּן לְבֵינֵי עַמְמַיָא וְיֵימְרוּן לְכוֹן כְּפִתְגָמָא הָדֵין מִכְּעַן לֵית לֵיהּ מַן דִשְׁחַר וְיַבְעִינֵיהּ:
לתורה ולתעודה. הלמ"ד כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ' י"ג), בעבור תורת הנבואה, כי עוד יאמרו כדבר הזה לא נשמע, כי הוא כלילה שאין לו שחר, והטעם לא תצא זאת התעלומ' לאור. ויש אומרים כי טעם 'לתורה' שבועה, וכדבר הזה לא ראינו במקרא:
לתורה ולתעודה. ר״ל הריני נשבע בתורה אם לא יאמרו המסיתים דברי הבאי כדבר הזה אשר נראה לעין כל שאין לו זוהר ובהירות כי אין להדמות אמונת עבודת כוכבים לאמונת האל ורצה לומר כמו שהראיה הזה הוא הבל ואין בו ממש כן יהיו כל הראיות שיביאו וכאומר השמרו בנפשותיכם לבל תהיו נפתים להם כי כל אמריהם אמרי נואש:
לתורה. באה הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ומשפטו בכסא:
ולתעודה. כן נקראה התורה עם שאמר לתורה אמר גם לתעודה וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) והדומים:
שחר. ענין זוהר ואורה והוא מל׳ אור השחר:
