הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י וְהַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַן־לִ֣י יְהֹוָ֔ה לְאֹת֥וֹת וּלְמוֹפְתִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל מֵעִם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַשֹּׁכֵ֖ן בְּהַ֥ר צִיּֽוֹן׃ {ס}

הָא עַד דַאֲנָא קַיֵם וְעוּלֵימַיָא דִיהַב לִי יְיָ יִתְקַיְמוּן בָּנָא אָתִין וּמוֹפְתִין דַאֲמִירָן לְמֵיתֵי עַל יִשְׂרָאֵל דְאִם יֶחֱזוּן וִיתוּבוּן תִּבָטֵיל גְזֵירְתָּא דִי גְזָרָא עֲלֵיהוֹן דְיִגְלוּן מִלְאִתְחֲזָאָה קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת דִי שְׁכִנְתֵּיהּ בְּטוּרָא דְצִיוֹן:

הנה וגו'. הטעם יוכלו להבין מסוד הנבואה ממעשי ומשמות בני:

מעם יי צבאות. הטעם כי אלה השמות היו מעם השם:

השוכן בהר ציון. הטעם מרוב אהבתו:

הנה אנכי. רצה לומר הנה המעשה שעשיתי אנכי והוא כתיבת הגליון ושמות הילדים אשר נתן לי ה׳ והם שאר ישוב ומהר שלל חש בז שהמה לאותות ולמופתים בישראל רצה לומר לרמז על הקורות אותם דעו שהכל נאמר מעם ה׳ וכו׳ ולא מלבי נעשו הדברים: