אֶת־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֹת֣וֹ תַקְדִּ֑ישׁוּ וְה֥וּא מוֹרַאֲכֶ֖ם וְה֥וּא מַעֲרִֽצְכֶֽם׃

יַת יְיָ צְבָאוֹת יָתֵיהּ תֵּימְרוּן קַדִישׁ וְהוּא דְחַלְתְּכוֹן וְהוּא תוּקְפֵכוֹן:

את. אחר שאמר 'את' הוסיף 'אתו', וכמהו רבים, או טעמו אתו לבדו תקדישו, שמנהג האדם שיפחד מהקדוש, כמו כי איש אלהים קדוש הוא (מלכים ב' ד' ט'):

מעריצכם. שם התואר, או פועל, שהוא מפחידכם באמת:

אותו תקדישו. ר״ל השענו בה׳ וקדשו שמו:

והוא מוראכם. ורק הוא לבד יהיה מוראכם ר״ל לא תפחדו ממי כי אם ממנו יתברך:

והוא מעריצכם. והוא יתן לכם עריצות וכח מול האויב: