וַאֲמַר יְיָ לִישַׁעְיָה פּוּק כְּעַן לִקֳדָמוּת אָחָז אַתְּ וּשְׁאָר תַּלְמִידָךְ דְלָא חֲטוֹ וּדְתָבוּ מֵחֶטְאָה לִסְיָפֵי מְזִיקַת בְּרֵיכָתָא עִלֵיתָא דִי בְּכֵבַשׁ חֲקַל מַשְׁטַח קְצִירַיָא:
ויאמר. צא נא, כמו עתה:
שאר ישוב. שם בן הנביא כאשר אפרש, והאומרים כי בנך מגזרת בינה אין להן בינ' בדקדוק:
תעלת. כמו אשר בתעלה לחכה (מלכים א' י"ח ל"ח), והמי' רצים, ואין הברכה ככה, כי הברכ' מקום חיבור מימי הגשמים'. ורבי' אמרו שנקראת כן בעבור שמימיה מקום [צ"ל ממקום] מבורך:
אתה ושאר ישוב בנך. גם אתה צא לקראתו גם בנך אשר נקרא שמו שאר ישוב לאות וסימן אשר שארית יהודה ישובו מן הגלות בימי עזרא:
אל קצה וכו׳. כי שם תמצאנו:
העליונה. כי שתים היו אחת ממעל ואחת מתחת:
שדה כובס. השדה שהיו שוטחים שמה אל מול השמש את הבגדים המכובסים:
תעלת הברכה. הברכה הוא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים והתעלה היא חפירה סמוך לה ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הברכה וכן בתעלת הברכה (מ״ב יט):
מסלת. מל׳ מסילה ושביל:
