וְכֹ֣ל הֶהָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּמַּעְדֵּר֙ יֵעָ֣דֵר֔וּן לֹא־תָב֣וֹא שָׁ֔מָּה יִרְאַ֖ת שָׁמִ֣יר וָשָׁ֑יִת וְהָיָה֙ לְמִשְׁלַ֣ח שׁ֔וֹר וּלְמִרְמַ֖ס שֶֽׂה׃ {פ}

וְּכָל טוּרַיָא דְבֵית יְהוּדָה דִי בְמַעְדֵר יִתְפַּלְחוּן לָא תֵיעוּל לְתַמָן דַחֲלַת הוֹבָאִי וּבוּר וִיהֵי לְבֵית אַרְבָּעָה בַקְרָן דְתוֹרִין וּלְבֵית מַשְׁרֵי עֶדְרִין דְעָן:

וכל ההרים אשר במעדר וגו'. שהיו הכרמים שם בתחילה מתקנים יתקנום עתה, כי לא יהיו שם חוחים, וכל כך יתן השם ברכה בכרמי ההר עד שישלחו השור שם, כטעם אסרי לגפן עירה (בראשית מ"ח י"א), והנה אמר כי מעגלה אחת ושתי צאן ירבה החלב, וכרמי [צ"ל ובכרמי] ההר שימלטו לבדם יתן השם ברכה עד בלי די:

וכל ההרים וכו׳. ר״ל אבל שדות התבואה הנחרשים בכלי מחרישה:

יראת שמיר. ר״ל לא יפחדו פן יגדל שם קוצים וזהו הואיל וא״א להיות בלא תבואה:

למשלח שור. בהמתם ירעו שם ויאכלו רצונם וירמסו ברגליהם ולא יחושו כי יגדל הרבה תבואה:

במעדר יעדרון. הנחפרים בכלי חפירה וכן לא יעדר (לעיל ה):

ולמרמס. ענין דריכה ברגל: