וְהָיָ֗ה מֵרֹ֛ב עֲשׂ֥וֹת חָלָ֖ב יֹאכַ֣ל חֶמְאָ֑ה כִּֽי־חֶמְאָ֤ה וּדְבַשׁ֙ יֹאכֵ֔ל כׇּל־הַנּוֹתָ֖ר בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃ {ס}

וִיהֵי מִסְגֵי טוּב מְשַׁח יֵכוֹל שְׁמַן אֲרֵי שְׁמַן וּדְבַשׁ יִתְפַּרְנְסוּן כָּל צַדִיקַיָא דְאִשְׁתָּאֲרוּן בְּגוֹ אַרְעָא:

והיה וגו'. הטעם שהשם יתן ברכה כי יבא רב ממעט, על כן אות חמאה ודבש יאכל:

מרוב. מחמת רוב עשיית החלב לא יחוש על החלב ויאכל החמאה:

כי חמאה וכו׳. מרוב: