יְשַׁעְיָהוּ ס״ה · ט״ז

דִמְבָרֵךְ בְּאַרְעָא יְבָרֵךְ בֶּאֱלָהָא קַיָמָא וְדִמְקַיֵם בְּאַרְעָא יְקַיֵם בֶּאֱלָהָא קַיָמָא אֲרֵי יִתְנַשְׁיָן עָקָתָא קַדְמְיָתָא וַאֲרֵי מְסַתְּרָן מִן קֳדָמַי:

אשר וגו'. אין מלת מתברך כמו ונברכו בו (בראשית י"ח י"ח) כי הפרש יש ביניהם:

וטעם באלהי אמן שיכיר כל העולם כי אין אלוה אמת זולתו, כי אמן מגזרת אמונה (ישעיהו כ"ה א') והוא תאר השם, והטעם שיודה שזהו אמת או מתפלל שיתאוה להיותו אמת:

וטעם כי [נשכחו], נסתרו הצרות שעברו על הצדיקים עובדי השם, כי בראות הרשעים שהצרות באות עליהם, היו מלעיגים בם ובעבודתם:

אשר המתברך בארץ. ר״ל כ״כ יגדל שמם עד אשר שכל המתברך והמתהלל בפי אנשים בכל הארץ לא יתהלל בשום דבר כי אם בזאת יתהלל לומר עליו שנדבק באלהים אמת שאימן ושמר ההבטחה ההיא לגדל שמות הדבקים בו:

ישבע באלהי אמן. כי כולם יאמינו בו על שהאמין הבטחתו ולכן ישבעו בו ובמ״ש ונשבעות לה׳ צבאות (לעיל יט):

כי נשכחו. ר״ל כ״כ חרבה הטובה עד שיהיו נשכחים כל הצרות הראשונות שסבלו בהיותם בגולה:

וכי נסתרו מעיני. גם מעיני יהיו נסתרים צרות כאלה כי לא יהיה עוד בעולם א״כ לא יהיה נראה:

המתברך. ענין התפארות כמו מברך רעהו (משלי כז):

אמן. ענינו כמו אמת: