וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה ׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קׇדְשֽׁוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְחָס עַל יְקַר שְׁמֵהּ בְּדִיל דוּכְרָן טַבְוָתֵהּ דְמִן עַלְמָא גְבוּרָן דַעֲבַד עַל יְדֵי מֹשֶׁה לְעַמֵהּ דִלְמָא יֵימַר אָן דְאַסְקִינוּן מִן יַמָא אָן דְדַבְּרִינוּן בְּמַדְבְּרָא כְּרַעֲיָא לְעָנֵהּ אָן דְאַשְׁרֵי בֵינֵיהוֹן יַת מֵימַר נְבִיֵי קוּדְשֵׁהּ:
ויזכור ימי עולם. שעבר:
[משה עמו]. ימי משה ועמו, כמו שמש ירח עמד (חבקוק ג' י"א), ויתכן היות משה פועל, כי הוא מושה את ישראל, והראשון הוא הנכון:
איה המעלם. הטעם עתה יאמרו הגוים, איה המעלה אותם מים סוף:
את רעה צאנו. עם משה שהוא רועה את ישראל:
איה השם. בקרב משה, ויש אומרים על הכבוד שהיה בקרב ישראל:
ויזכור. בגלות יזכור ישראל את ימי עולם שהיה מקדם כששלח את משה לעמו וחסרה למ״ד השמוש במלת עמו:
איה המעלם מים. ר״ל יאמרו איה הוא המעלה אותם מן הים עם רועה צאנו ר״ל על ידי משה שהיה מנהיג את עמו וכאלו יאמרו מדוע לא יעשה עמנו כזאת גם היום:
איה השם וכו׳. איה הוא השם בקרב משה את רוח הנבואה:
