יְשַׁעְיָהוּ ס״ב · ו׳

הָא עַל עוֹבָדֵי אֲבָהָתָךְ צַדִיקַיָא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם מְתַקְנִין נַטְרִין קֳדָמַי כָּל יְמָמָא וְכָל לֵילְיָא תְּדִירָא לָא פָּסְקִין מִתְאֲמַר דָכְרָן טַבְוָתִיךְ קֳדָם יְיָ לָא פָסֵיק לְכוֹן:

על וגו'. אלה השומרים כנוי על אבלי ציון, שאין להם עסק כי אם בכי, ולא ישנו בלילה, כשומרי החומות:

והוסיף כל היום, כי מנהג השומרים לישן ביום וכן כתוב משמרים לבוקר (תהלים ק"ל ו') (משמרים הבלי שוא יונה ב' ט'), והנה פירש הנביא דבריו, שהם מזכירים הוא פועל יוצא לשנים פעולים, כמו הזכירני נשפטה יחד (ישעיהו מ"ג כ"ו):

על חומותיך. על עסק חומותיך:

הפקדתי שומרים. אלה השומרים כינוי על אבני ציון שאין להם עסק אחר כי אם יתמידו בבכי ואבל כשומרי החומות שאינם זזים מן השמירה והוסיף לומר כל היום וכל הלילה כי מנהג שומרי החומות לישן ביום ולא כן המה כי יבכו ויתאבלו ביום ובלילה:

תמיד לא יחשו. אינם שותקים בשום זמן וכפל הדבר במ״ש:

המזכירים את ה׳. כאלו הנביא מזרזם לומר להם אתם המתאבלים על ציון להזכיר את המקום על בניינם לא יהא שתיקה לכם אלא התאבלו והזכירו את ה׳:

הפקדתי. ענין מינוי וגזברות:

לא יחשו. לא ישתקו:

דמי. ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י):