לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃

למען ציון. אעשה ולא אחשה על מה שעשו לה:

עַד דְאַעְבֵּד פּוּרְקַן לְצִיוֹן לָא אָנִיחַ לְעַמְמַיָא וְעַד דְאַיְתֵי נְחָמָא לִירוּשְׁלֵם לָא אַשְׁקֵט לְמַלְכְּוָתָא עַד דְיִתְגְלֵי כִּשְׁפַרְפָרָא נְהוֹרָא וּפוּרְקָנָא כְּבָעִיר יִבְעָר:

למען. אלה דברי השם, ורבים אמרו שגם אלה דברי ישראל בגלות:

כלפיד יבער. היו"ד שב אל לפיד, ותחסר מת אשר, (בגלות):

למען ציון לא אחשה. לא אשתוק לה עלבון שעשו לציון שהחריבו אותה עד היסוד לא אשקוט. לא יהיה מנוחה לפני עד אשר יראה הצדקה שאעשה לה כדבר המנהיר ומזריח והישועה שאביא עליה יהיה נראה לכל כלפיד אש הבוער:

אחשה. ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (לעיל מב):

אשקוט. ענין מנוחה:

כנוגה. ענין הארה וזריחה:

כלפיד. הוא העץ אשר מנדנדים בו האש המתייבש מחום האש ומעלה שלהבת רב וכן וכלפיד אש בעמים (זכריה יב):

יבער. ידלק: