יְשַׁעְיָהוּ ס׳ · י״ד

וִיהָכוּן לְגַוִיךְ כְּפִיפִין בְּנֵי מְשַׁעְבְּדַיִךְ וְיִשְׁטַתְּחוּן לְמִבְעֵי מִנִיךְ עַל פַּרְסַת רִגְלִיךְ כָּל דַהֲווֹ מַרְגְזִין לִיךְ וְיִקְרוֹן לִיךְ קַרְתָּא דַייָ צִיוֹן דְאִתְרְעֵי בָהּ קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל:

והלכו. שחוח, שם:

וקראו לך עיר יי. והנה לעד [כי] קומי אורי אמר על ציון:

עיר. ימשך עצמו ואחר עמו וכן הוא ציון עיר קדוש ישראל. כמו אל באפך תוכיחני (תהלים ו' א'):

שחוח. בכפיפה ובהכנעה:

על כפות רגלך. ר״ל עד סמוך לארץ:

עיר ה׳. עיר של ה׳ ציון של קדוש ישראל וכפל הדבר במ״ש:

שחוח. ענין כפיפה והשפלה כמו תחתיו שחחו עזרי רהב (איוב ט׳:י״ג):

מעניך. מלשון עינוי:

כפות רגליך. כמו שנקרא שטיחת היד כף היד כן נקרא שטיחת הרגל כף הרגל:

מנאציך. ענין בזיון כמו נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ב):