וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן׃

וְזָעוּ אֵילְוַת סִפֵּי הֵיכְלָא מִקָל מִלוּלָא וּבֵית מַקְדְשָׁא אִתְמְלֵי אֲמִטְתָא:

וינועו אמות הספים. כאילו סרו הסיפים ממקומם:

אמות. ידועות, ויש אומרים כי אין למלה הזאת אחות:

מקול. ההמון הקורא:

והנה אמר וינועו פועל עבר והנה ימלא עשן בעבור שאין בלשון הקודש סימן על זמן עומד, והנה משפט הערים לערב דבריהם:

וינועו. מזוזות הפתח היו נעים מחוזק קול הקריאה וסרים ממקומם הרבה אמות ולא פירש כמה:

והבית. ההיכל:

ימלא עשן. היה נמלא עשן:

וינועו. מל׳ תנועה והסרה ממקומה הרבה אמות ולא פי׳ כמה אמות:

הספים. הם המזוזות הנמדדים באמות כמ״ש והסף קנה אחד (יחזקאל מ):