בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל׃

בשנת מות. כשנצטרע:

בְּשַׁתָּא דְאִתְנַגַע בָּהּ מַלְכָּא עֻזִיָה אֲמַר נְבִיָא חֲזֵיתִי יַת יְקָרָא דַייָ שָׁרֵי עַל כּוּרְסֵיהּ רָם וּמִתְנַטֵל בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא וּמִזִיו יְקָרֵיהּ אִתְמְלֵי הֵיכְלָא:

בשנת מות. הקדמונים אמרו שמלת מות צרע', כי בעת שנכנס אל ההיכל להקטיר היה הרעש, גם הוא נכון, ויתכן להיות כמשמעו, כי בשנה שהתנבא מת עזיהו, ואין טענה בימי עזיהו (ישעיהו א' א'), אחר שהיה חדשים, וזאת היא תחלת נבואת ישעיהו:

רם ונשא. תאר הכסא לא כאשר אמרו רבים, והטעם שהוא למעלה מהחיות כאשר אפרש בספר יחזקאל:

ושוליו. הם שולי הכסא, כי מנהג המלכים להיות בגדים על כסאם:

שרפים. קראם שרפים בעבור ששרפו פיו:

וטעם עומדים ממעל לו כמו עומדים עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א' כ"ב י"ט), ודברה תורה כלשון בני אדם להבין בני אדם, כי כן דרך המלכים הגדולים:

וטעם אלה הכנפים אפרש במראות יחזקאל:

וכיסוי הפנים כמו ויסתר משה פניו (שמות ג' ו'), וכן רגליו בעבור הכבוד:

ובשתים יעופף. למלאות שליחות השם:

בשנת מות. כשנצטרע כשנכנס בהיכל להקטיר כמ״ש והצרעת זרחה במצחו (דה״ב כ״ו) כי המצורע חשוב כמת:

ושוליו. תחתיתו ר״ל רגליו:

מלאים. ממלאים: