וַאֲנָא דֵין קְיָמִי עִמְהוֹן אֲמַר יְיָ רוּחַ קוּדְשִׁי דַעֲלָךְ וּפִתְגָמֵי נְבוּאָתִי דְשַׁוֵתִי בְּפוּמָךְ לָא יֶעְדוּן מִפּוּמָךְ וּמִפּוּם בְּנָךְ וּמִפּוּם בְּנֵי בְנָךְ אֲמַר יְיָ מִכְּעַן וְעַד עַלְמָא:
ואני זאת בריתי. הנה אכרו' ברית עמה' ומה היא רוחי אשר עליך, וכ"ף לישראל ידבר, וטעם רוחי נבואתי, כאשר כתוב, והיה אחרי כן אשפך את רוחי (יואל ג' א'):
ודברי אשר שמתי בפיך. והטעם כפול, כי התנבאו ולא תפסק להם הנבואה מזרעם לעולם:
ואני זאת בריתי. ר״ל הנה על זאת אכרות ברית עמהם אמר ה׳ ופירש על מה היא הברית ואמר רוח הנבואה השורה עליך אתה ישראל ודברי התורה אשר שמתי בפיך ללמדם הנה שתי אלה לא יסורו מפיך וכו׳ כן אמר ה׳ שלא ימושו מעתה ועד עולם עד סוף כל הדורות:
רוחי. כן יקרא הנבואה כמו והיה אחרי כן אשפוך את רוחי (יואל ג׳:א׳):
ימושו. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב):
