הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהֹוָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
הַהָדָא הוּא תַּעֲנִיתָא דְרָעִינָא בָהּ יוֹמָא דִמְסַגֵף אֱנָשָׁא נַפְשֵׁהּ כָּפֵיף רֵישֵׁה כְאַגְמוֹן כָּפֵיף וְעַל סַקָא וְקִיטְמָא בָּאֵית הַלְדָא אַתּוּן קְרַן תַּעֲנִית וְיוֹמָא דְרַעֲוָא בֵיהּ מִן קֳדָם יְיָ:
הכזה. יום ענות אדם נפשו, כפול, כי הוא הצום:
הלכוף. מפעלי הכפל במשקל לקב אויבי (במדבר כ"ג י"א):
כאגמון. צמח רך שישח את ראשו, והוא ידוע:
יציע. דגשות הצד"י לחסרון יו"ד השרש, כמלת אצרך (ירמיה א' ה') והשלם ייציע, והטעם ישים מצע [כמו] ושק ואפר יציע (אסתר ד' ג'):
הכזה. וכי בזה הענין ראוי להיות צום שאבחר בו וחוזר ומפרש שהוא יום שהאדם מענה נפשו בתענית:
הלכוף. האם מה שהאדם כופף ראשו למטה בהכנעה כצמח הגומא ויציע תחתיו שק ואפר וכי לזה תקרא לה׳ צום מקובל ויום רצון:
הלכוף. מלשון כפיפה והשפלה:
כאגמון. הוא הפוך מן גמא והוא שם צמח רך וכן כפה ואגמון (לעיל ט׳):
ושק. יריעה עבה:
יציע. מלשון מצע המשכב:
