דִבְרָא מַמְלַל סִפְוָן בְּפוּם כָּל אֱנָשָׁא אֲמַר נְבִיָא שְׁלָמָא יִתְעֲבֵד לְצַדִיקַיָא דִנְטָרוּ אוֹרַיְתִי מִלְקָדְמִין וּשְׁלָמָא יִתְעֲבֵד לְתָבַיָא דְתָבוּ לְאוֹרַיְתָא קָרִיב אֲמַר יְיָ וְאֶשְׁבּוֹק לְהוֹן:
בורא. כל המפרשים אמרו כי השם הוא בורא, ותחסר מלת אמר, לולי שאין ראוי לחדש, כי הייתי אומר שהוא לשון בריאה מגזרת ובורא חושך (ישעיהו מ"ה ז'):
ומלת ניב כמו פרי. כמו תנובות שדי (דברים ל"ב י"ג), והטעם הדיבור, וכן פירושו אמרו שלום לרחוק ולקרוב, הודיעו שכבר רפא השם את ישראל, והטעם ורפאתיו:
בורא. ניב שפתים אחדש אני לו ניב שפתים מחודש לא כמו לשעבר שהכל קנתרו אותו בדבריהם כי מעתה כולם יאמרו לו שלום שלום והכפל לחזק:
לרחוק ולקרוב. בין להרחוק ממנו בין להקרוב לו בשפתי כולם אחדש למולו דברי שלום:
אמר ה׳ ורפאתיו. ר״ל כן אמר ה׳ וכן היה כי נרפא מן המכות ומן העדר השלום (מלת ורפאתיו אמר במקום ה׳ כאלו הוא המדבר):
בורא. כל דבר חדש יקרא בריאה:
ניב. ענין דיבור כמו ינוב חכמה (משלי י׳:ל״א) והוא מלשון תנובות שדי (דברים ל״ב:י״ג) כי הדבור הוא פרי הלשון:
