יְשַׁעְיָהוּ נ״ז · ט״ז

אֲרֵי לָא לְעַלְמָא אִתְפְּרַע בְּדִין וְלָא לְאַפְרֵשׁ יְהֵי רוּגְזִי אֲרֵי רוּחִי מֵתַיָא אֲנָא עֲתִיד לַאֲתָבָא וְנִשְׁמָתָא אֲנָא עֲבָדֵית:

כי לא לעולם אריב. עם ישראל:

ולא לעולם אקצף. כי אני בראתי הרוחות, והנה ראוי להיות כי רוח מלפני יעטוף:

ונשמות אני עשיתי. (כי) הטעם כפול:

והנה יעטוף. מגזרת לעני כי יעטף (תהלים ק"ב א'):

כי לא לעולם אריב. כי המריבה אשר אני עושה עם החוטא להענישו בגמול מעשיו הנה לא תתמיד לעולם:

ולא לנצח וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

כי רוח וכו׳. כי רוח האדם מלפני בא לו ועטפה אותו והנשמות כולם הלא אני עשיתי ולכן ראוי לי לרחם עליהם:

אריב. מלשון מריבה:

אקצוף. מלשון קצף וכעס:

יעטוף. מלשון עטיפה ולבישה: