כִּ֤י הֶהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑ינָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְהֹוָֽה׃ {ס}

אֲרֵי טוּרַיָא יֶעְדוּן וְרָמָתָא יִתְפַּרְקוּן וְטוּבִי מִנִיךְ יְרוּשְׁלֵם לָא יֶעְדֵי וּקְיַם שְׁלָמִי לָא יִתְרְחַק אֲמַר דְעָתִיד לְרַחֲמָא עֲלָךְ יְיָ:

כי וגו'. הטעם, יתכן שימושו הרים רק חסדי מאתך לא תמוש וברית שלומי ביני ובינך, והטעם כבעל עם אשתו ביניהם ברית שלום:

תמוטינה. כמו תשובינה (יחזקאל ט"ז נ"ה), כי לשון נקבות בפעלים השניים הנראים יבואו על שני משקלים:

כי ההרים ימושו. לפעמים יקרה אשר ההרים עם רוב חזקם יסורו ויעתקו ממקומם על ידי רעש וכן הגבעות יונטו לנפול בארץ:

וחסדי. אבל חסדי הוא דבר המתקיים ולא יסור מאתך והבטחת ברית שלומי וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:

ימושו. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב):

תמוטינה. מלשון נטיה: