יְשַׁעְיָהוּ נ״ג · ה׳

וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֺנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

יְשַׁעְיָהוּ נ״ג ה׳ נלמד כאן עם 4 מפרשים קלאסיים: תרגום יונתן, אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון. הפסוק הוא הפסוק הה׳ בפרק נ״ג ביְשַׁעְיָהוּ, מתוך 12 פסוקי הפרק. הסבר מקורי בעברית פשוטה לפסוק זה נמצא בכתיבה ויתווסף כאן.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וְהוּא יִבְנֵי בֵּית מַקְדְשָׁא דְאִתְּחַל בְּחוֹבָנָא אִתְמְסַר בַּעֲוָיָתָנָא וּבְאוּלְפְנֵהּ שְׁלָמָא יִסְגֵי עֲלָנָא וְכַדְנָצֵית לְפִתְגָמוֹהִי חוֹבָנָא יִשְׁתַּבְּקוּן לָנָא:

Mikraot Gedolot

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והוא מחולל. מגזרת חלל:

ומוסר [שלומנו]. שיתמיד שלומנו, והוא עליו, והעד ובחבורתו נרפא לנו:

וטעם מחולל [מפשעינו]. כי השם יפקוד על הגוים, בעבור שצערו ישראל, וכתיב ונקיתי דמם לא נקיתי (יואל ד' כ"א) וטעם מוסר שלומינו ידוע, כי כל זמן שישראל בצער הגלות יהיה שלום לגוים, הלא תראה כתו' על עת הישועה, והיתה עת צרה (דניאל י"ב א'), ועוד כתו' כאשר השיבו המלאכים כי כל הארץ יושבת ושוקטת (זכריה א' י"א) וענה המלאך עד מתי לא תרחם ירושלם [שם י"ב], הטעם כי כל זמן שיש לגוים השקט לא תרוחם ירושלם:

Ibn Ezra on Isaiah, by M. Friedlander; Society of Hebrew Literature, London 1877

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

והוא מחולל מפשעינו. האמת שהוא מה׳ אבל לא באה בעבור מאסו בו ברוע מעלליו אך בעבור פשעינו נתמלא חלחלה להיות פשעי כל העכו״ם מתכפרים בהיסורין הבאים עליו:

מדוכא מעונותינו. כפל הדבר במ״ש:

מוסר שלומנו עליו. היסורין הראויים לבוא עלינו למרק העון להתמיד שלומנו הנה באו עליו:

ובחבורתו. עם החבורה שבא עליו נרפא לנו נגעי העון כי בזה נתכפרו והלכו להם והוא כפל ענין במ״ש:

On Your Way

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

והוא. הוי״ו הוא במקום או:

מחולל. מלשון חיל וחלחלה:

מדוכא. ענין שבר וכתיתה:

מוסר. מלשון יסורין:

שלומינו. מל׳ שלום:

בחבורתו. מלשון חבורה ומכה:

On Your Way