יְשַׁעְיָהוּ נ״ב · ט״ו

כֵּן יְבַדַר עַמְמִין סַגִיאִין עֲלוֹהִי יִשְׁתְּקוּן מַלְכִין יְשַׁווּן יְדֵיהוֹן עַל פּוּמְהוֹן אֲרֵי דְלָא אִשְׁתָּעִיאוּ לְהוֹן חֲזוֹ וּדְלָא שְׁמָעוּ אִסְתַּכֵּלוּ:

כן יזה וגו'. זה הטעם כמו ירום ונשא, כאשר היה (כן) אמת שנשחת תוארו בעיני הרואים, כן יבא זמן שינקם מהם:

וטעם יזה. ישפוך דמיהם:

אז יקפצו מלכים פיהם. והנה עליו כמו בשבילו:

אשר לא ספר להם ראו. שלא עלה על לב הגוים שתהיה לישראל תשועה:

כן יזה גוים רבים. כמרבית השיעור הזה בעצמו ימשול ויגבר ידו ויאמץ לבבו להזות ולטפטף דמי עמים רבים עכו״ם:

עליו יקפצו מלכים פיהם. על הדבר הזה יסגרו מלכי העכו״ם את פיהם לבלי דבר מאומה מרוב התמהון:

כי אשר לא סופר להם ראו. ר״ל בעיניהם ראו הגדולה והממשלה עוד יותר ממה שסופר להם כי הוסיף על השמועה

ואשר לא שמעו כפל הדבר במ״ש:

התבוננו. הסתכלו בהבנת אמתת הדבר כפי מה שהיא:

יזה. מל׳ הזאה והטפה כמו ויז נצחם על בגדי (לקמן סג):

יקפצו. ענין סגירה כמו ועולתה קפצה פיה (איוב ה׳:ט״ז):

התבוננו. ענין הסתכלות יתירה כמו ואתבונן אליו בבוקר (מ״א ג):