יְשַׁעְיָהוּ נ״ב · י׳

גַלֵא יְיָ יַת דְרַע קוּדְשֵׁהּ לְעֵינֵי כָּל עַמְמַיָא וְיֶחֱזוּן כָּל דְבִסְיָפֵי אַרְעָא יַת פּוּרְקָנָא דֶאֱלָהָנָא:

חשף. הטעם הראו' גבורתו, כגבור שיהרוג בכח זרועו:

כל אפסי ארץ. ויש אומרים קצות הארץ בלא חבר, רק מהטעם, ואחרים אמרו כי כמהו ואשור באפס עשקו (ישעיהו מ"ז ח'), כאילו אמר באפסו, ועוד כמוהו אני ואפסי [לעיל ד'], ויש אומרים שהאל"ף נוסף, כמו פיסת בר (תהלים ע"ב ט"ז), והנכון בעיני שהוא כמו מי אפסי', ואל תתמ' כי הפסוק ישים יד ורגל ובטן ופה והטעם ידוע, שהמדבר הוא בן אדם וכן השומע, ישים הדברים בדרך משל כאילו הם על צורות בן אדם, להבין השומעים:

חשף ה׳. גלה זרועו להכות בהם ואחז במשל מגבור המגלה זרועו להלחם מול האויב:

כל אפסי ארץ. כל היושבים בקצות הארץ:

חשף. גלה כמו חשפי שובל (לעיל מו):

אפסי. קצות כי בקצות הארץ כאלו אפס וכלה: