כִּי־נִחַ֨ם יְהֹוָ֜ה צִיּ֗וֹן נִחַם֙ כׇּל־חׇרְבֹתֶ֔יהָ וַיָּ֤שֶׂם מִדְבָּרָהּ֙ כְּעֵ֔דֶן וְעַרְבָתָ֖הּ כְּגַן־יְהֹוָ֑ה שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה׃ {ס}

נוקרתם. ל' נקרת הצור (שמות ל״ג:כ״ב) יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה (לקמן סו):

אֲרֵי עֲתִיד יְיָ לְנַחֲמָא צִיוֹן לְנַחֲמָא כָּל חָרְבָתָהָא וִישַׁוֵי מַדְבְּרָהָא כְּעֵדֶן וּמֵישְׁרָאָה כְּגִינְתָא דַייָ בִּיעַ וְחֶדְוָא יִשְׁתְּכַח בָּהּ מַעֲלֵי תוֹדָתָא וְקַל דִמְשַׁבְּחִין:

כי נחם יי ציון. הנה הוא דבק, כטעם נחם כל חרבותיה, ברוב הבנים והיושבים:

כי נחם. המקום ינחם את ציון כי תשוב ותכונן כמאז ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות כי הדבר ברור כאלו כבר נעשתה:

כל חרבותיה. כל המקומות החרבות:

תודה. קול הודאה על הניסים ועל הנפלאות:

כעדן. הוא אשר הגן נטוע בו כמ״ש ויטע גן בעדן (בראשית ב):

וערבתה. ענינו כמו מדבר וכפל הדבר במ״ש: