וָאָשִׂ֤ם דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־אָֽתָּה׃ {ס}

וְשַׁוֵיתִי פִּתְגָמֵי נְבוּאָתִי בְּפוּמָךְ וּבִטְלַל גְבוּרְתִּי אַגְנֵית עֲלָךְ לְקַיָמָא עַמָא דַאֲמִיר עֲלֵיהוֹן דְיִסְגוּן כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָא וּלְשַׁכְלָלָא כְנִשְׁתָּא דַאֲמִיר עֲלֵיהוֹן דְיִסְגוּן כְּעַפְרָא דְאַרְעָא וּלְמֵימַר לִדְדָיְרִין בְּצִיוֹן עַמִי אַתּוּן:

כסיתיך. להצילך, כי אמר כאשר כונן להשחית [לעיל י"ג]:

לנטוע שמים. דרך משל, שיתנבא על המדינות שתשובנה לקדמותן:

וליסוד. שם הפועל, ונעלם היו"ד כמשפטו, והנה בא כמו השלם, וכמוהו מניח לו לישון (קהלת ה' א'):

ואשים דברי בפיך. דברי התורה שמתי בפיך לדבר בם:

ובצל ידי כסיתיך. מעולם הגנתי עליך מן האויב בזכות התורה:

לנטוע שמים. שיהיו נטועים על אדמתם עם ישראל אשר עליהם נאמר ככוכבי השמים כמו שכתוב הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו׳ כה יהיה זרעך (בראשית ט״ו:ה׳):

וליסוד ארץ. שיהיו מיוסדים אלו הנמשלים גם לעפר הארץ כמ״ש ושמתי את זרעך כעפר הארץ (שם יג):

ולאמר לציון. כל העכו״ם יאמרו על בני ציון שהמה עמי כי יהיה נראה בהם שפע טובה מרובה: