(אֲמַר נְבִיָא עֲתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶהֱוֵי אֲמַר לְעַמְמַיָא) מַן בְּכוֹן מִדַחֲלַיָא דַייָ דִי שְׁמַע בְּקַל עַבְדֵהּ נְבִיָא דַעֲבַד אוֹרַיְתָא בְעָקָא כְּגִבַּר דִמְהַלֵךְ בְּקָבְלָא וְלֵית זְהוֹר לֵהּ מִתְרְחִיץ בִּשְׁמָא דַייָ וּמִסְתְּמִיךְ עַל פּוּרְקָנָא דֶאֱלָהֵהּ:
מי [בכם]. ידבר הנביא עם אלה:
אשר הלך חשכים. שב אל ירא השם, שלא יבקש גדולות ותאות העולם, יבטח בשם, ויש אומר כי אשר הלך חשכים [שב אל ירא השם], תאר לעבדו שהוא הנביא, והטעם, מי גם בכם, כמו אין בכם, בעבור שראיתם הנביא אין לו מעלה בעולם הזה, וזה הוא הנכון בעבור הכתוב הבא אחריו:
ירא ה׳. אשר הוא ירא מה׳ ושומע בקול עבדו הנביא:
אשר הלך חשכים. אפי׳ הלך בחשכת הצרות ועדיין לא מצא הארה ותשועה:
יבטח בשם ה׳. שתבא לו התשועה
וישען כפל הדבר במ״ש:
נוגה. ענין הארה וזוהר כמו מנוגה נגדו (תהלים יח):
וישען. ענין תמיכה:
