לָכֵ֛ן גָּלָ֥ה עַמִּ֖י מִבְּלִי־דָ֑עַת וּכְבוֹדוֹ֙ מְתֵ֣י רָעָ֔ב וַהֲמוֹנ֖וֹ צִחֵ֥ה צָמָֽא׃

בְּכֵן גָלוּ עַמִי מִבְּלִי דַעְתָּא וְיַקִירֵהוֹן מִיתוּ בְכַפְנָא וְסִגְוְהוֹן בִּבְצוֹרָתָא בְצָחוּתָא:

לכן. וכבודו. הטעם ועם כבכודו, כמשפט מלות מושכות אחרות:

וכן צחה צמא מתי צחה, וטעם צחה קרוב מצמא, וכן והשביע בצחצחות (ישעיהו נ"ח י"א), וגזרתו האור הזך והצח:

מבלי דעת. על שמאנו לדעת דרכי המקום:

וכבודו. אנשי הכבוד והחשובים יהי מתי רעב והמון העם ימותו בעבור יובש הצמאון ומלת מתי משמשת בשתים:

מתי רעב. אנשי רעב:

צחה. ענין יובש וצמאון כמו על צחית סלע (יחזקאל כ״ד:ז׳):