לֵאמֹ֤ר לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ לַאֲשֶׁ֥ר בַּחֹ֖שֶׁךְ הִגָּל֑וּ עַל־דְּרָכִ֣ים יִרְע֔וּ וּבְכׇל־שְׁפָיִ֖ים מַרְעִיתָֽם׃

לְמֵימָר לִדְאֲסִירִין בֵּינֵי עַמְמַיָא פּוּקוּ וְלִדְעַגִינִין בֵּינֵי מַלְכְּוָתָא כַּד בְּקִבְלָא אִתְגְלוּ לְנֵיהוֹר עַל אוֹרְחָן יִשְׁרוּן וּבְכָל נֶגְדֵין בֵּית מֵישְׁרֵיהוֹן:

לאמר. רמז על ישראל שהתנבא הנביא קודם הגאולה:

ובכל שפיים מרעיתם. ימצאו מרעיתם:

לאמר וכו׳. מוסב על ואצרך שבמקרא שלפניו לומר אצרך מן הכליה עד יבוא העת לאמר להאסורים בגולה צאו משם:

לאשר בחושך. למי שהסתיר עצמו בחושך מפחד האויב

הגלו היו מגולים ונראים לאור היום:

על דרכים ירעו. עם כי אין המרעה מצוים בדרכים ובגובה ההרים ורצה לומר עם כי ישובו דרך המדבר לא יחסרו דבר:

הגלו. מל׳ גלוי:

שפיים. כן נקראו המקומות הגבוהים וכן רוח צח שפיים (ירמיהו ד׳:י״א):