וְהַאֲכַלְתִּ֤י אֶת־מוֹנַ֙יִךְ֙ אֶת־בְּשָׂרָ֔ם וְכֶעָסִ֖יס דָּמָ֣ם יִשְׁכָּר֑וּן וְיָדְע֣וּ כׇל־בָּשָׂ֗ר כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְאֶתֵּן יַת בְּסַר דַהֲווֹ מוֹנָן לִיךְ מֵיכַל לְכָל עוֹפָא דִשְׁמַיָא וּכְמָא דְמִתְרַוָן מֵחֲמַר מְרֵית כֵּן חַיַת בְּרָא מִדִמְהוֹן תִּתְרַוֵי וְיֵדְעוּן כָּל בִּסְרָא אֲרֵי אֲנָא יְיָ פָּרְקִיךְ וּמְשֵׁיזְבִיךְ תַּקִיפָא דְיַעֲקֹב:
והאכלתי מוניך. מגזרת לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ"ה י"ז), ואחרים אמרו סופריך, כמו על ידי מונה (ירמיה ל"ג י"ג) שישראל נמשל לצאן:
דמם. מדמם, והוא דרך צחות:
והאכלתי. להחיות הראויות לאכול בשר אאכיל את המקנתרים אותך באונאת דברים:
את בשרם. לתוספת ביאור אמר שיאכיל את בשרם:
וכעסיס דמם ישכרון. העופות הראויות לשתות דם ישכרו מדמם כדרך השותה עסיס והוא ענין מליצה:
וידעו וכו׳. אז יבינו הכל אשר ה׳ עושה כל אלה ולא בא במקרה:
וגואלך וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
מוניך. ענין קנתור ואונאת דברים וכן וגר לא תונה (שמות כב):
וכעסיס. הוא ענין כתישה כמו ועסותם רשעים (מלאכי ג) ונקרא כן יין ענבים או רמונים ע״ש שהמשקה יוצא ע״י סחיטה וכתישה וכן מעסיס רמוני (ש״ה ח):
ישכרון. ענין השתיה יותר מכדי המדה הראויה:
אביר. ענין חוזק:
