וָאַגִּ֤יד לְךָ֙ מֵאָ֔ז בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא הִשְׁמַעְתִּ֑יךָ פֶּן־תֹּאמַר֙ עׇצְבִּ֣י עָשָׂ֔ם וּפִסְלִ֥י וְנִסְכִּ֖י צִוָּֽם׃

וְחַוֵיתִי לָךְ מִבְּכַן עַד לָא יֵיתְיָן בְּסַרְתָּךְ דִלְמָא תֵימַר דְחַלְתִּי עֲבַדְתִּינוּן וְצַלְמִי וּמַתָּכִי אַתְכִינוּן:

ואגיד וגו'. הנה הטעם, אחר כי הגדתי לך העתידות, שלא תאמר בהיותם, כי עצביך שהייתה עובד אותם בארצך עשום והם צוו והיו:

וטעם צום, כדרך השם:

ואגיד לך. בעבור כל אלה הגדתי לך מפלת סנחריב מאז והשמעתיך טרם בואה כי פן תאמר בבואה העכו״ם עשה הדברים האלה ולא ה׳ פעל זאת לכן הקדמתי להשמיעך:

צום צוה את הדברים ההמה וכפל הדבר במ״ש:

עצבי. כן יקרא העכו״ם ע״ש שמעציב לב עובדיו קורא אליו ואינו נענה:

פסלי גלולים הנפסל מאבן:

ונסכי. הנתך ממתכת: