אַף־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ וִימִינִ֖י טִפְּחָ֣ה שָׁמָ֑יִם קֹרֵ֥א אֲנִ֛י אֲלֵיהֶ֖ם יַעַמְד֥וּ יַחְדָּֽו׃

אַף בְּמֵימְרִי שַׁכְלֵילִית אַרְעָא וּבִגְבוּרְתִּי תָּלֵית שְׁמַיָא קְרֵית אֲנָא לְהוֹן קָמוּ כַּחֲדָא:

אף ידי. השמאל, דרך משל:

והזכיר הימין עם השמים בעבור שהם נכבדים מהארץ:

והנה טעם אף כי אני אמת ראשון ואחרון כי אני בראתי הכל:

וטעם טפחה. [כמו] אשר טפחתי ורביתי (איכה ב' כ"ב), ויש אומרים שמדד השמים בטפח, ומזה הכתוב למדו המפרשים כי השמים והארץ נבראו יחד לא זה קודם זה ודרך הפשט שאני עשיתים, ובעת שאקרא אליהם למלאות חפצי, יעמדו שניהם לפני כעבדים, וכמוהו למשפטיך עמדו היום (תהלים קי"ט צ"א) כי איך יקרא השם לאשר איננו:

אף ידי וכו׳. ר״ל בעוד תכן ימיני בטפחה את השמים אז אף ידי השניה יסדה הארץ כי בבת אחת נבראו:

קורא וכו׳. בזה יפרש אמריו לומר לא נעשו במעשה כ״א קראתי אני אליהם במאמר פי אשר יעמדו יחדיו כאחד:

טפחה. מלשון טפח והוא כף היד שמודדים עמו הטפחים: